הבלבול של המתקדמים מדי בחומר

לא לפי הספר 181 "נו, רנצו, אז עוד אין לך זהות מינית בכלל . חכה, לאט-לאט . תלך תנסה להיות עם בנות, אם לא יתאים לך תנסה עם בנים, ונראה . מי יודע ? אולי אתה גם וגם ? יש זמן . חלק מזיינים בגיל 14 בלי לדעת מה הם עושים בכלל, חלק רק בגיל עשרים פלוס . הכול בסדר . חוץ מזה, מה יכול להיות ? ונגיד שאתה הומו ? אז מה ? אתה הבן שלי מה שלא יהיה . מה אכפת לי אם אתה שוכב עם אישה או עם גבר ? מצידי תביא הביתה חתן ג'ינג'י, שחור, נוצרי, ערבי . טוב לך ? אתה מאושר ? זה מה שחשוב . אם זה מה שאתה אוהב, אם אתה מאושר, אמא ואני מאושרים איתך . " מעבר להומור שגרם לי לחייך מבעד לדמעות, בעיקר הפתיעה אותי אז הלגיטימציה לא להיות מוגדר . לשהות בתוך הבלבול שלי ולא לפחד מפניו, לא לרוץ מתוך בהלה אל הגדרה זו או אחרת . גם כיום יש בלבול, גם אצלנו וגם אצל מתבגרים שמגבשים לעצמם זהות . טבעי שננסה לברוח מפני הבלבול . ודאי בגיל הנעורים, הבחירה המודעת לאחוז בו ולהישאר בתוכו, על כל המשתמע מכך בכל הנוגע לספקות עצמיים ולאי-הידיעה מה יהא עלינו היא לא פשוטה . הנטייה המתבקשת היא לנוס אל חוף המבטחים היציב של ההגדרה העצמית הברורה . אבל זאת ט...  To the book