על החיבור בין חינוך מגדרי וחינוך מיני — I

חינוך מיני כחינוך לערכים 57 בתחרויות התעמלות הקרקע, הבנים נדרשים לבצע את התרגילים השונים באופן הקרוב ביותר לשלמות וכך גם הבנות, אולם הן נדרשות לאלמנטים של ריקוד, חיוכים ותנועות רכות ומתרפסות שהן מדורגות גם עליהם . התרגלנו לקבל כטבעי ואף כנדרש, את הניגודיות הזו בין הגוף השרירי, הגמיש והחזק לבין הרוך המתחנחן של סיום כל רצף סלטות . כמה מוזר ולא הגיוני זה נדמה כשעוצרים לחשוב על זה . על התעמלות אמנותית אפילו אין צורך להרחיב, לעיתים היא נדמית כולה כ"שיעור בהתחנחנות לריצוי גברים", כפי שכתבה חברתי . המתעמלות עצמן — ספורטאיות-על בעלות שילוב יכולות של כישרון, התמדה, עבודה קשה, קואורדינציה, דיוק, גמישות וכוח — מתבקשות להיראות קטנות וחמודות ולחייך אלינו חיוך מאולץ של ריצוי . לבנים מותר הכול כמעט . גם לריב . מכות זה בסדר . קצת יכעסו או יענישו, אבל זה נסלח . ספורט אגרסיבי שיש בו מגע גופני גם הוא לגיטימי לבנים — זאת כמובן סובלימציה לאגרסיה ואלימות . גם לבנות יש דחפים אגרסיבים או אלימים, אבל מדכאים את האפשרות שלהן לבטא אותם כי ביטוי של הרגשות האלה מבטל את היותן בנות ראויות, נשים ראויות . בנים גדלים תח...  To the book