|
|
מיכה פופר | עמרי קסטלנובו 140 הללו דפוסי התמכרות של ממש . חלקם אף ציינו זאת במפורש . 182 ללא הערצת הקהל לא הייתה תכלית לחייהם . כאמור, גם לאחר שהתגלה כישרונו הרטורי‑‑משחקי, היטלר לא ראה את עצמו כ"מנהיג הגדול" . הוא הגדיר את תפקידו בשלב זה כ"מתופף" הקורא להמונים לבוא אל המנהיג הגדול . "המנהיגות ההרואית" שתבע לעצמו היטלר ( לאחר שהייתו בכלא ) הייתה למעשה המצאה של נאמניו עוד לפני שראה עצמו בתפקיד הזה ; אולם התפקיד הלם את מזגו של אדם שבשל כישלונותיו האישיים בחייו המוקדמים מצא סיפוק מופרז בהערצה שאינה יודעת גבול לדמויות הרואיות . השילוב של הערצת גיבורים שהרעיפו עליו אחרים וחוסר היכולת של היטלר לראות את פגמיו ושגיאותיו יצר באישיותו הנרקיסיסטית 183 דימוי עצמי אדיר ממדים של "מנהיגות הרואית" . ואמנם, ב מיין קאמפף צייר היטלר את עצמו כגאון אדיר המשלב באישיותו תכונות של "איש תכנון" ושל מדינאי . "איש התכנון" של התנועה הוא תיאורטיקן העוסק ב"אמיתות נצחיות" כדרך שעשו מנהיגי הדת הגדולים . "גדולתו" של ה"מדינאי" באה לידי ביטוי ביישום המוצלח של ה"רעיון" שהגה "איש התכנון" . "לעתים רחוקות בלבד בתולדות האנושו...
To the book |
|
|