|
|
חילון על טהרת הקודש 317 וכל חללי דעלמא הייתי נותן לוּ הייתי אז בימי גיבורי ישראל ושופטיו, מלאכיו וכוהניו אלה ; את חיי הייתי מפקיר, לוּ נשׂאַני איש ממולדתי והביאני אל ירכתי צידון, אל הרי יהודה, וראיתי אף אני את החרש והמסגר ונושאי האפוֹד [ . . . ] ותשוקה עזה התעוררה בי לעלות גם אני ולראות את הארץ ומערותיה [ . . . ] . פרק זה, המתאר את כיסופיו של נער לנופי ארץ ישראל, ניבטים ממנו כמה הגיגים המוצאים הדם בחיבורים אחרים של ברדיצ'בסקי . מלחמות הכיבוש של יהושע, אשר אינן מציגות התרחשויות עוצרי נשימה ; הנער גם מלא התפעלות מעבודת הזבחים והבמות, המבטאים עוז ותום אנושיים . 1909 17 . "נניח, שבא בא יום השלום המקווה ואין עמל בחיים וגר זאב וכבש יחד ; נניח, כי שבו כל בני העולם אל תורת היושר והַטָבַת המעשים, והיו אלה כטבע שני בלב בני אדם, אז לא יצטרכו עוד למשגיחי הצדק ולמוכיחי הצדק . עמוס והושע, ישעיהו וירמיהו יהיו אז בצדם המוסרי כמעט מטבע שנפסלה ואין להם לבריות צורך בתוכחתם [ . . . ] " ( "'סדר עולם מוסרי", כתבים יג, עמ' 78 ) . בקטע זה מוצגת לפנינו תמונת האוטופיה האולטימטיבית, שבה טבעם של בני האדם הוא לעשו...
To the book |
|
|