מבט אחרון לאחור

262 איתמר לוי ציורו של אדואר מאנה מסילת הרכבת ( 1873 ) מתעתע בפשטותו . במבט ראשון הכול נראה ברור . בציור נראית אישה בלבוש כחול כהה מביטה קדימה ולצדה ילדה בהירה המביטה לאחור, מבעד לסורגי גדר, אל ענן הקיטור שמעלה הרכבת הנכנסת לתחנה . צופה בן אותה התקופה היה יכול לזהות מיד שהבגדים הם בני האופנה האחרונה, ושהמיקום, ליד תחנת הרכבת סן לזר בפריז, הוא סמל למודרניזם וקדמה, מונומנט חדש בנוף העירוני של פריז . הציור אינו בורח למחוזות מיתולוגיים או אל חיק הטבע, למרחבים ולזמנים אחרים . הציור מתקיים באותו המרחב היום – יומי שבו חי הצופה . באשר לסגנון, הציור מבוצע בקווי מתאר החלטיים ובמשיכות מכחול רחבות, ללא הצללה והחלקה עדינה כמקובל בציור האקדמי המסורתי . כמו הביגוד האופנתי, גם הסגנון טוען להיותו יעיל, טרי, "המילה האחרונה" . כאשר הוצג בתערוכת הסלון השנתית ב – 1874 התקבל הציור בלעג ובביקורת שלילית, בעיקר בשל סגנונו . היום, במבט לאחור, איבד הציור מכוחו הפרובוקטיבי . מה שנתפס בזמנו כגימור מרושל נראה היום כחסכנות ויעילות בהנחות המכחול, כסוג של "נאיביות" לכאורה המצניעה אינטליגנציה חזותית חריפה . ככל שמתבוננ...  To the book