|
|
102 איתמר לוי על פני המבט קדימה : הוא העדיף לפרש את אמנות העבר לאור תגליות הפסיכואנליזה בהווה, ולא לשאול מה יודעת האמנות בת – זמנו שהפסיכואנליזה טרם גילתה . כך נוצר יחס היררכי וחד – כיווני כלפי האמנות, היררכיה שיש בה מידה רבה של רדוקטיביזם, שכן היא "מסבירה" את האינטואיציות האמנותיות של העבר בשפה פסיכואנליטית, אך ממאנת ללמוד מהאינטואיציות של ההווה . בעוד הפסיכואנליזה מתעלמת מהאמנות בת – זמנה, האמנות של ראשית המאה ה – 20 הכירה את הפסיכואנליזה והושפעה ממנה . לספונטניות ולחושניות היצרית של האקספרסיוניסטים, לשפת התינוקות של הדאדא, וכן לשפת החלום של הסוריאליזם, יש זיקה גלויה לפרובוקציה התרבותית של הפסיכואנליזה . התחביר הפרגמנטרי של המודרניזם קרוב אל התהליך הראשוני של פרויד . בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה היחסים בין הפסיכואנליזה ובין האמנות לא היו סימטריים : הפסיכואנליזה התעלמה מההווה ופנתה אל העבר, בעוד האמנות הפנתה עורף לעבר ופנתה אל ההווה . הפסיכואנליזה השפיעה על האמנות אך לא הושפעה ממנה . לא היה דיאלוג . בשנות ה – 50 החל להיווצר מצב חדש : שני המהלכים, זה של האמנות וזה של הפסיכואנליזה, נ...
To the book |
|
|