|
|
16 איתמר לוי בפרק זה אין בכוונתי לסכם את ההיסטוריה של הפרשנות הפסיכואנליטית, ואף לא להציג תמונה ממצה שלה בהווה . כמו כן, לא אעמוד על תרומתו של לאקאן לפרשנות, לא בשל הסתייגות אלא משום שאיני הדובר הנכון לעניינו . בעשורים האחרונים התפתחה הפרשנות של לאקאן במסלול נפרד מזרמים אחרים ועברה מידי הפסיכואנליטיקאים הקליניים לידיהם של חוקרים 4 נקודת המוצא אקדמיים, ולפיכך היא ראויה לדיון בפני עצמה . שלי היא של מטפל, כלומר של אדם שעיקר עבודתו הוא טיפול באנשים ולא בדימויים או בטקסטים . על כן הפרשנות שאני מציע נובעת מן החוויה הרגשית ושואפת אליה . הפסיכואנליזה היא מתודה המסייעת לחשוב דברים קשים לחשיבה . אפשר גם לומר שהפסיכואנליזה מפרשת את הלא – מודע, שהיא חושפת את המשאלה או הפנטזיה, החרדה או הקונפליקט החבויים מעבר לדימוי וכדומה, ואולם כל הדברים האלה נכללים בטענה הרחבה יותר של "דברים קשים לחשיבה" . חשוב לציין שלאנליטיקאי בן – זמננו, בעקבות ביון, המושג "חשיבה" אינו מוגבל לתהליכים רציונליים או קוגניטיביים מודעים . המחשבה 5 מרגש שקשה לייצג אותו, יכולה לנבוע גם "מחוויה לא מנוסחת", מתחושת גוף המסרבת לכל תיאור...
To the book |
|
|