אחרית דבר האחדות ההטרוגנית של מאפייני ההתנסות בזמן

390 ירון סנדרוביץ דמיון יוצר האילוץ הראשון שיש לאמץ הוא תפקידו של הדמיון היוצר בכינון תוכנו של היצג הזמן של התנסות טמפורלית מודעת . היצג הזמן מבטא מודעות יחד לעקיבה של מצבים ולהתמדה של אובייקט במהלך השינוי שחל בו . רבים הבחינו שאי-אפשר לבסס את היצג הזמן רק על המפגש החושי עם האובייקט שמפעיל את החושים . טענה זו נרמזה מעמדתו של אוגוסטינוס, ופותחה באופן מרתק על ידי קאנט . הזמן, קבע קאנט, אינו אובייקט של תפיסה חושית . משכי זמן אינם נתונים לנו בתפיסה רק על יסוד היותנו מופעלים חושית על ידי מושא . שלא כמו אוגוסטינוס, קאנט אינו מבסס את היצג הזמן ואת דימויו של אובייקט טמפורלי על הזיכרון אלא על הדמיון . כפי שהבהרתי בפרק ,8 הזיכרון אינו יכול להיות מקורו של דימוי העקיבה בין מצבים טמפורליים של אובייקט . אמנם מקור העקיבה של הדימויים הוא ב"דבר מה" שמפעיל את החושים, אך עקיבה של דימויים אינה מספיקה לדימוי העקיבה . בניגוד לריבוי מצבי החישה שנתונים בהפעלה החושית, חוויית התפיסה מהווה מכלול לכיד של רצף מצבים ולא אוסף מפורק של מצבי חוויה . ריבוי מלוכד זה, שגלום בחוויה תפיסתית מודעת של מושא, הוא מה שקאנט מכנה...  To the book