סיכום ומסקנות

256 גלי דינור הרטוריים הקיימים בה הראו שהיא בנויה מדיאלוג, שראשיתו בדברי תוכחה של חברי המשלחת כלפי שבטי המזרח וסיומו בקבלת טיעוני שבטי המזרח על ידי חברי המשלחת - סיום המטעים את צדקת שבטי המזרח . נאום שבטי המזרח, האחראי למעשה להיפוך בעלילה, מבטא את משנת הכותב ולפיה לשבטי המזרח זכות מלאה להשתתף בפולחן ה' שמקומו היחיד הוא במשכן ה' שממערב לירדן . מסקנה זו מקבלת אישור לבסוף על ידי ההיררכיה השלטונית המייצגת את שבטי המערב ( פס' 30 - 31 ) ועל ידי שבטי המערב עצמם ( 32 - 33 ) . באמצעות הדיאלוג, שעוצב כשרשרת תגובות תכליתית בעלת צביון משפטי, העניק הכותב להסכמות אליהן הגיעו ההיררכיה השלטונית ועמם כלל השבטים משמעות חוקית שעוגנה באמצעות ביטויים משפטיים השזורים בו לאורך כל חלקיו . במרכז הפרשה מוצג מזבח שאינו מיועד "לא לעולה ולא לזבח" ושתכליתו לשמש עדות בלבד . ייחודיותו מתבררת מהשימוש בפואטיקה של העמימות שנקט הכותב בעיצוב המרחב בפרשה . בראשית הפרשה הקורא נחשף לקיומם של כמה מקומות ( פס' 10 - 11 ) , אך ציון מקומות אלה אינו מוליך למקום ספציפי . נקודת הציון היחידה שאפשר להצביע עליה מסתכמת בכך שהמזבח נבנה ס...  To the book