מקסיקו וגואטמלה - חגיגה של צלילים וצבעים

חנה יפה 274 אך גם טוהר המידות הנזירי ; הוא צבעם של העורב, החתול והאביר . המזון השחור עומד במוקדן של אידיאות מנוגדות - יוקרה ועממיות, מוות ומנגד תחיית המתים ולידה מחדש, זדון וקסם, ומנגד - פאר הבריאה . קרובו וידידו של השחור, או למעשה בן זוגו, הינו הצל . ביטוי שגור בפי האינדיאנים משבט רופי הוא : "אל נא תפחדו מן הצללים . . . " . הצעירה שבילדות אחזה בסרט בצבע הלילך, ולאחר משחק סוער עם הילד שאחז בסרט הוורוד היא הגיעה לאופק ונרדמה, ונשימתה העדינה צבעה את השמיים לעת שקיעה . בעולמנו הצבעים דוהים עם הזמן בהשפעת השמש, הרוח והגשם, אולם במקסיקו ובגואטמלה, ארצות מרכז אמריקה, הצבעים עזים ובוהקים, כי כפי שכתב המשורר אוקטביו פאז : "האור מכה באדמה בפטישי ענק נסתרים . . . " . במקום שיש בו צבע - יש תרבות, והאמנים בתרבויות העתיקות של מרכז אמריקה השתמשו באבנים, בחרקים ובצומח ליצירת פסלים, קברים, קדרות, גלימות ותכשיטים, וצביעתם ; אפילו את גופם צבעו . לפני מאות שנים נדדו הלוחמים האצטקים וחיפשו להם מקום יישוב התואם את הנבואה של אל המלחמה שהאמינו בו - מקום שבו העיט קורע לגזרים את הנחש . על פי אמונתם, היקום חולק...  To the book