|
|
52 שמאי זינגר 158 כל מאמצי האפוכה והרדוקציה לא הצליחו לבטל ( morphe ) . הנחה קודמת זו בהגותו . היא הייתה מקובלת גם על קאנט, ( Kant ) ברקליי ( Berkeley ) , יוּם ( Hume ) ופון הלמולץ ( Von Helmholtz ) , 159 פסיכולוג שהאוטוריטה שלו סייעה להפצתה . האמפיריציסטים התמודדו עם שאלת האפשרות שידיעת העולם, שהוא כולו חומר וחלל, פסיביות והיקבעות דטרמיניסטית, כל-כולו "חומר מת", תתקבל על ידי מודעות שהיא כולה רוחניות וזמן, פעילות ספונטנית וחירות, כל-כולה חיים מפכים . ברקליי שלל את קיום העולם, כי האדם יכול להכיר רק את חישותיו הוא . הוודאות באה לו מן הערבות הכוללת של אלוהים . ברקליי ויתר על העולם ותלה את הוודאות באלוהים . יוּם, לעומתו, תלה את הידיעה האנושית בחזרתם הסדירה של אותם "הרשמים" החושיים, המעוררים בזיכרון - בעקבות אסוציאציה - את המושגים המתאימים . אין ארגון אחר בנמצא, ואין ודאות שהרשמים החושיים יחזרו באותו הסדר גם בעתיד . קיימות רק הציפיות האנושיות, פרי הזיכרון . יוּם לא ויתר על העולם, אלא רק על הוודאות . בהתייחס לשניהם, קאנט בנה מודל תיאורטי אנאליטי, שלפיו תפקיד החושים הוא לתווך בין העולם למודעו...
To the book |
|
|