פרק א הגוף בקדמת הבמה

70 אירית בן עטר כהן אותו . נדגיש שוב : באטלר אינה מכחישה את "קיום" החומר, אלא עומדת על כך שלחומר אין מעמד מחוץ לשיח . השיח תמיד ממסד, תמיד אינטרפלטיבי, תמיד פרפורמטיבי . ב גופים נחשבים חלה אפוא התפתחות במחשבתה של באטלר : לרעיון שהמין הוא תוצר ולא הסיבה נוסף הרעיון שהגוף מובנה על ידי השפה, שהגוף יכול להיות ידוע רק דרך השפה והשיח . אבל שפה וחומר אינם מנוגדים, שכן השפה מתייחסת גם למה שהוא חומרי, ומה שחומרי לעולם אינו נמלט לחלוטין מהתהליך שבו הוא מסומן ( 68 : 1993 Butler, ) . עוד התפתחות ב גופים נחשבים קשורה לחיבור של באטלר בין הגוף לפסיכואנליזה, במה שהגדירה כתיבה מחדש של הדמיוני המורפולוגי . היא עוקבת אחר התהליך שבו חלקי גוף מסוימים הופכים לסמלים, ושואלת כיצד דימוי הגוף והמורפולוגיה שלו נרכשים או מומשגים . דיונה נסוב בעיקר על ההמשגה של פרויד ולאקאן . אצל פרויד הסובייקט לומד להכיר את גופו דרך כאב, ונראה כי הוא הניח גוף קיים כעובדה . לאקאן עובר מהגוף של פרויד, הידוע דרך החוויה ( בפרט החוויה של הכאב ) , לניתוח שלו כמו שהוא מסומן על ידי השפה . לאקאן רואה במורפולוגיה של הגוף השקעות נפשיות מושל...  To the book