הקדמה

10 גידי איפרגן המתרגלים פועלים בכפייתיות, מוּנעים מרגשותיהם ומהזדהות עם המטען הפנימי שלהם, כל אחד ומטענו הוא . אני מבקש אפוא להפנות את הזרקור אל הפסיכולוגיה של היוגה, להאיר את המתודה הפסיכולוגית של היוגה . אחקור את התאוריה הפסיכולוגית, אבחן את העמדות, את הערכים ואת האמונות שהיוגי מתבקש לאמץ ולטפח, ויתר על כן, אציע לראות במתודות הללו שיטות פסיכולוגיות ממשיות בעלות יכולת ריפוי . בכוחן לשחרר את המתרגל הכבול להזדהויות המגבשות את האני הקיומי היום-יומי והשגרתי, הזדהויות אשר ממצקות אותו, מעבות אותו ומקבעות אותו במעגל הסבל ; בספר זה אנסה לשרטט את קווי המתאר של המתודות הללו . אדלה את המתודות הללו מתוך היוגה סוטרה של פטנג'לי . טקסט זה מתוארך למאה ה- 3 לספירה, ופטנג'לי מתווה בו תשתית פסיכולוגית עמוקה המספקת מפתח להבנת נפש האדם ורגשותיו . הטקסט נכתב בפסוקים תמציתיים ודחוסים ביותר, ומלכתחילה הם אינם מאפשרים להכיל ולהשתית עליהם דיון ישיר ורחב, העוסק במצבי רוח, במזג, בתחושות, ברגשות, בעמדות, בגישות נפשיות ובדרכי התמודדות . כמדומני, צמצום זה כרוך בבחירתו של פטנג'לי לכתוב את חיבורו לדמות היוגית הארכטיפ...  To the book