פתח דבר

8 אתגר המצוינות והרוח הישראלית כלומר כדי לתחזק את יחסי ה"אהבה-שנאה" שלנו עם המדינה, עם החברה ועם החינוך ו"כדי לשרוד כאן" - אנחנו חייבים להקצין דעות והתבטאויות . מה שקשור במערכת ובשיטה הוא תמיד גרוע, חובבני, רקוב ומושחת . אנחנו אוהבים את המורה וסולדים מהמערכת ; המורה תציג את עצמה באסיפות ההורים כ"קו ההגנה" האחרון שלנו . הבעיה היא שכך אין ביכולתנו להעריך אם מצב החינוך בישראל הוא אכן כה רעוע, ואם בית הספר של ילדינו באמת כה משובח . כך איננו יכולים להבחין באמת בין מה שעובד ובין מה שמצריך תיקון . במירוץ החיים שלנו איננו יכולים להאט, לבחון את המצב ולשים לב לפרטים ; החשש הוא שכשיחול שינוי או שיפור - נתקשה להבחין בו . למתבונן מן החוץ, התנהגותנו עלולה להיראות צבועה ודו- פרצופית . איך ייתכן שבכל המדדים והסקרים אנחנו יודעים להצביע בדיוק על מה רע פה, קשה ואפילו בלתי-נסבל : החינוך, הדיור, הבריאות, יוקר המחייה, היעדר השוויון במה שמקבלים מהמדינה וגם במה שנותנים לה, אבל באותו סקר ממש אנחנו תמיד מציינים שאנחנו מאושרים ושאיננו יכולים לדמיין את עצמנו במקום אחר ? 1 טוען שמדובר ב"אאוטסיידריות גדי טאוב, בספר...  To the book