|
|
פיטר גילבי • אסף רומאנו | 149 הציע לי להגיש את מועמדותי לתפקיד, וללא מחשבה רבה כך עשיתי . בכלל, נדמה לי שלקח לי יותר זמן מהמקובל להפסיק לעשות כל מה שאמרו לי . אני מניח שזו תוצאה של אב שתלטן שמת מוקדם, ואיזו תבנית עקשנית של רצון בלתי ממומש לשאת חן בעיניו, או בעיני כל מי שנתפס בחיי כדמות אב . בכל אופן, כמו אחד מהצעצועים המכניים שמותחים להם את הקפיץ ושמים אותם על השולחן, צעדתי קדימה במלוא המרץ . זכיתי במכרז ללא קושי . אני נראה טוב 'על הנייר', ואין ביקוש רב למשרות ניהול בפריפריה . לא פשוט לעקור בן או בת זוג וילדים ולהתחיל חיים חדשים במקום מרוחק . מעבר לכך, נראה לי שאחרים אולי הכירו בכך לפניי, שמשרות ניהול בעולם הרפואה כרוכות בטרחה רבה ובאחריות מכבידה, ובישראל הן לא תמיד מתוגמלות כראוי . הרבה יותר קל ומשתלם לנהל יחידה מקצועית קטנה בתוך מחלקה גדולה . הועדפתי על פני מועמדים אחרים מכל הסיבות הלא נכונות . בעיקר קסמה לוועדת המכרזים כמות המאמרים המדעיים שפרסמתי . זה ללא ספק חשוב, אבל לא חשוב יותר מהוותק המקצועי, ההכשרה והניסיון בניהול . נזרקתי למים העמוקים מבלי שזכיתי ולו לשיעור שחייה אחד . למדתי...
To the book |
|
|