אחרית דבר - "זה לא אני, זה אתה": מן הכפיל האישי אל הכפיל הקולקטיבי

191 ופלסטינים הם כפילים אלה של אלה ? אם כן, מדוע שני הצדדים מכחישים את המימד הזה בתוקף ? כדי להבין זאת, אבקש לדון בכפיל מהסוג שהוזכר עד עתה רק כדרך אגב : הכפיל ה הופכי . אין לבלבל בינו ובין הכפיל ה שלילי , שפגשנו בשני הפרקים הראשונים . נזכיר שלכפיל השלילי אין תכונות כלל, וכל מהותו היא קריאת תיגר על החיוביות המשוערת של הדמות הראשית . השמכאן הוא כפיל שלילי מובהק, שבא להזהיר את מחבר היומן מפני האשליה שדי לו בעצמו בלבד . גם הצל בסיפור של אנדרסן הוא כפיל שלילי, אך הוא הופך בהדרגה לכפיל חיובי המרוקן את המלומד מתכונותיו האנושיות והופך אותו לכפיל שלילי — עד כדי כך, שיש להשמידו . לעומת זאת, הכפיל ההופכי הוא בעל תכונות משלו, אך הן עומדות תמיד בניגוד ובהשוואה לתכונותיה של ישות אחרת . למעשה, שתי הישויות חולקות בחשאי תכונת יסוד, אך אחת מהן, ה"מקור" המשוער, דוחה תכונה זו ומשליכה אותה על האחרת, וכך היא מכוננת את האחר ככפיל ההופכי שלה . מטרת ההשלכה היא להיפטר מן התכונה הלא רצויה, אולם לרוב זוהי תכונה דמיונית בלבד, ודווקא לכן אי-אפשר פשוט לסלק אותה . עקב כך ה"מקור" מפתח אובססיה כלפיה, והוא חוזר ואומר ל...  To the book