146 הסצנה האקראית הזאת לא נמשכה אלא כמה רגעים . אף שיכולתי לצפות בה ללא סוף, נאלצתי להסתיר את התרגשותי ולהמשיך במסלול שקבענו . אולם המחזה שראיתי עיצב במידה רבה את המשך חיי . איני זוכר בפרוטרוט את שאר ביקורנו הקצר בפריס, אך לאחר שובי לתל אביב התחלתי ללמוד צרפתית ; וכשסיימתי את לימודי התואר השני, היה לי ברור שבמקום להגיש מועמדות ללימודי דוקטורט באוניברסיטה אמריקאית יוקרתית, כפי שעשו רוב הסטודנטים המצטיינים, אלמד בפריס . חיפשתי ללא הרף דבר אחד : אותו רגע אבוד של חיבור אינטימי, שהטביע בי חותם עמוק כל כך . האם מצאתי אותו ? כן ולא, כפי שקורה פעמים רבות כשמנסים להגשים פנטזיה . אך למעלה מעשרים שנה לאחר אותה סצנה ראשיתית, כשישבתי בבית הקפה הפריסאי והבטתי ברחוב, העגמומי, נאלצתי להודות בכישלון החיפוש המקורי שלי . שכן, לא חיפשתי חיבור אמיתי ומתמיד כחלק מן החיים, אלא ביקשתי למצוא אי שיגן עלי מפני החיים . שני הבחורים שראיתי בבית הקפה היו יצורים פנטסטיים, שהאפילו על כל פגישה אמיתית עתידית . איני יכול אפילו להיזכר בפניהם, רק ברושם הקפוא של מבטיהם הקבועים והמרוכזים, שכמותם ראיתי כעבור שנים בסרטו של כרי...
To the book