כו. משפחה

224 מוטי זעירא 763 הוא במיטה, החברות שלי קראו לו 'אם השנה'", סיפרה חנה . החליף חיתולים, קילח, האכיל, השכיב לישון, שר שירי ערש בקול הבס העמוק שלו . "הוא שר את 'נומי נומי ילדתי', עם כל המילים של 764 כל הבתים", זכרה רֶנֶן, לפעמים היה מוסיף גם את "עץ הרימון" . הוא קרא להם סיפורים לפני השינה : "אגדות האחים גרים", מספרות העולם, ו"החסמבאים והתוכי זנזיבר בגן הילדים", מתוצרת מקומית . אחד המשחקים האהובים ביותר על הילדים היה "נמלים" : יושבים על כף הרגל של אבא, מחבקים את השוק, ויגאל צועד עם הילדון הצמוד לרגלו בכל הבית, תוך צהלות וצחוק . הוא ירד איתם לשחק בגינה, התמסר בכדור עם גילי ( שלימים יהיה, כידוע, לשחקן כדורסל מוערך, לאו דווקא בגלל אימונים בילדות עם אביו . . . ) . הוא הדליק מדורות בל"ג בעומר, קפץ איתם על טרמפולינות, יצא לטיולים . האוכל היה אמנם ממלכתה של חנה, אך בכל זאת היה מכין לילדים "חלה בשמלה" ( פרנץ' טוסט ) , או "חיילים" — קערה של ביצה רכה, עם קוביות קטנות של לחם, שערבב ביחד . השמות שנתן למאכלים היו מוצלחים הרבה יותר מהמאכל עצמו . יגאל החשיב עצמו כמומחה-על להכנת חביתות, ואחת מהן נכנסה למ...  To the book