טז. דוריס

דוריס 149 כתב את הפזמונים ; מנחם גולן, הבמאי, תרגל את שחקניו לשלב בין סלנג תל אביבי לשפה תנ"כית ; ז'ניה ברגר, התפאורנית, בנתה תפאורה עכשווית גרנדיוזית ; וגרטרוד קראוס, הכוריאוגרפית, יצרה מחול שניסה להתיך ריקודי-עם ישראלים עם הורה רוסית, צעד תימני ודבקה דרוזית . שיאו של המהלך היה החלטתו של ואל ללהק את שושנה דמארי — הזמרת הבולטת והאהובה ביותר של שנות החמישים, שהיתה מזוהה יותר מכל עם אותנטיות עדתית וזהות 484 ישראלית — לתפקיד הראשי . ב- 22 באוגוסט 1957 התקיימה הצגת הבכורה בפני אלפיים צופים, בגן של בית ציוני אמריקה בתל אביב . למעלה מתשעים ( ! ) שחקנים, זמרים, רקדנים ונגנים, הופיעו על הבמה, שנבנתה במיוחד עבור 485 "הגן היה מלא מפה לפה קהל ואווירה חגיגית . משני ההצגה . צדי הבימה נצבו דגלי הלאום . במשך למעלה משעתיים עברו לנגד עיני הצופה, על הבימה המורחבת, רוב פאר חיצוני, עושר צבעוני, גודש משתתפים וערבוביה של סגנונות", תיאר "מעריב" את ערב 486 הפרמיירה . הקהל התלהב, והביקורות, כרגיל, קטלו . "תערובת סגנונות, ללא 'קו' מגובש, לא מצד המחבר ולא מצד הבמאי" — פסק עזריה 487 "הניסיון של 'דו רה מי', תיאטרו...  To the book