רומן ראשון 53 וכך ישנו שלושתנו" — דיווחה ליגאל — "נשאר הצד החינוכי : לי נדמה אם ילד בן עשר בשמחה ובתמימות נכנס אל המיטה של אמא, 149 אין סכנה מבחינה נפשית של הילד" . אסתר סבלה מאוד מהריחוק מיגאל : "יגאלי שלי, אני מודה לך בעד המכתב . כמו תפילה מלוות אותי המילים שלך . [ . . . ] באתי עכשיו לחדר שלנו . גשם בחוץ ובחדר חושך . הגעגועים אליך יגאלי פורצים מלבי ולא נותנים למצוא דרך למילים אשר בפי . יגאלי שלי, אני מתגעגעת אליך, רק במילה הזאת רוצה הייתי למלא דפים שלמים" . למרות געגועיה התגייסה למשימה המשותפת שהכתיב יגאל, זו שעליה "שנינו משלמים את המס הקשה, אולם ההכרחי", כפי שכתב לה במכתבו הראשון מנהלל . "התנאים שם מאפשרים לך את הכתיבה כפי שרצית ? " היא שואלת אותו בדאגה, ומוסיפה : "הכל יבוא . יש לי אמונה וגם סבלנות, יגאלי . נכון ? אני קרובה לך, יגאלי, ולכן יש לי הכוח לחכות . [ . . . ] הלב שלי מלא אהבה ואמונה לך, יגאלי שלי . תרגיש יגאלי שלי כמה אני מתגעגעת אליך, ואתה תדע שאני רק 150 אתך, יגאלי שלי" . יגאל שקע בתחקיר ובכתיבה . עד מהרה התברר כי הספר הנכתב אינו על הקיבוץ, כפי שנידון ארוכות באסיפת נען, א...
To the book