310 | עוזי שביט את שאלת התמהמהותה של הרומנטיקה בספרות העברית אי אפשר להסביר באי-היכרות עם הרומנטיקה . ענברי : זה רק מכפיל את התמיהה . אם הם הכירו את הרומנטיקה, איך זה שלא היה לזה שום ביטוי בספרות העברית, אלא רק על סף המאה העשרים ? שביט : נראה לי שזה נבע מסיבות אידיאיות יותר מאשר מסיבות ספרותיות טהורות . התקופה בהיסטוריה היהודית-האירופית שמסוף המאה השמונה-עשרה ולאורך רוב המאה התשע-עשרה — מה שנוהגים לכנות "תקופת ההשכלה" — עמדה בסימן השאיפה להשגת שוויון זכויות, אמנציפציה והשתלבות של היהודים במדינות אירופה . השאיפה הזאת הייתה מושפעת מהרעיונות של ההשכלה האירופית והמהפכה הצרפתית, שתפסו את האדם בראש ובראשונה כאזרח, ואת המדינה כאוסף של אזרחים, אוסף של יחידים, ואילו הרומנטיקה הדגישה את הכיוון הלאומי . הרומנטיקה — בייחוד זו הגרמנית — האמינה באינסטינקטים, ב"קול הדם", באינטואיציות משותפות, גזעיות, מסורתיות, שעוברות בתוך השבט, בתוך האומה . ענברי : רעיונות שאולי הוליכו בעקיפין אל הפשיזם . שביט : על כל פנים, הקו הזה ברומנטיקה הוליד את המדינות הלאומיות . רעיון המדינה הלאומית היה מנוגד לחלוטין למהפכה ש...
To the book