214 הרופא לשבורי לב את הברכה העתיקה : "אלו חליפותנו . אלו תמורותינו . אלו כפורותינו . אלו היונים ילכו למיתה, ואנחנו ניכנס ונלך לחיים טובים ארוכים ולשלום" ( שם ) , ואינו נרתע ממבטם הנבהל של הרופא ושל איש הכנסייה שבא לבדוק שאין הנוצרי החדש נסוג בו מאמונתו . הוא יוצא להביא את היונים השחוטות לאשתו הראשונה שתוסיפן לסיר המתבשל, ומכפר גם עליה, גם על שני משרתיו הישמעאלים ועל הנער השחור, עובד האלילים, "כדי לחזק אותם ביום הדין [ . . . ] שמא יטעו במרומים לחשוב שהם יהודים" ( 241 ) . הוא חש אהבה רבה לכל הסובבים אותו, יהודים, מומרים, ישמעאלים, עובדי אלילים, וזו מחזקת את לבו לקראת ניסיון חדש יחיד ומיוחד, "להיות שליח ציבור לעצמו בתפילות היום הנורא" ( 242 ) . בן-עטר סועד לבו בארוחה המפסקת, והנה הוא שומע צניפת סוסים ואת קולו של הילד שמואל אלבז . הוא פוקח עיניו, "ומוצא שמקיפים אותו אנשים חדשים, שנראים כיהודים [ . . . ] ובטרם יקום על רגליו, כבר נופל על צווארו הרב אלבז [ . . . ] ולבו של בן-עטר ניתר בשמחה עזה . . . " ( שם ) . יהודֵי מץ, ששמועת החרם טרם הגיעה אליהם, יצאו לדרך "בשכר מצווה בלבד, להשלים מניין ד...
To the book