[ 64 ] ומזה עשו לי לימונדה . מאז כבר אכלתי ושתיתי הרבה דברים טובים, אבל עד היום לא מצאתי בשום דבר אותו הטעם שהיה ללימונדה ההיא . כביש לעפולה לא היה אז ולפנות-בוקר צריכים היו להביא את החלב על-גבי פרדות והבוץ היה נורא, היה לנו חבר, בחור אמריקני מצוין, אבל מדוע החליט הבחור הזה להיות חקלאי ועגלון, אינני יודעת . כאשר הגיע תורו להביא את החלב לרכבת, שלוש-ארבע פעמים בשבוע, הוא היה יוצא וחוזר לחצר עם החלב . כשהיתה הפרדה מגיעה לגשר צר, שצריכים היו לעבור עליו, בתוך הבוץ, היתה פונה לאחור, מבלי שהוא ירגיש בזה, והיתה חוזרת . . . באותם ימים היה החלב נשאר בבית . גם רתימת הפרדה היתה בשבילו משימה עצומה . היתה לנו אז פרדה ושמה ושתי, ולא פעם היינו שומעים את הבחור ההוא פונה אליה בקולי קולות ואומר : ושתי, לשנינו אין מקום במרחביה — או את או אני . באותם הימים היו מקבלים תפוחי אדמה, דייסה, לימון וכו', רק אלה שהחלימו ממלריה, לשם הבראה . אבל אלוהים עשה אתנו חסד ובמושבה מרחביה ( עכשיו היא מושב ) היה יהודי בשם בלומנפלד, שהחזיק שם חנות מכולת ; זה היה יהודי שעלה מגרמניה, וכעבור זמן-מה באו משם גם אשתו ובתו . הם החליט...
To the book