הממד הספרותי: מהפילוסוף למשורר

אהד זהבי 98 התנסויות פואטיות וחוויות של שיגעון, ובמילים אחרות — בין הילדה הקטנה, המשורר והסכיזופרן, ולהימנע מלשלב אותם בשילוש גרוטסקי . ראוי להדגיש : אמנם דלז מכנה את הקטגוריה השלישית בשם "משורר", אך נדמה כי השימוש בכינוי הזה נועד בעיקר להתריס כלפי אפלטון וגישתו למשוררים הטרגיים . מבחינת דלז, הטיפוס הממלא את הקטגוריה הזאת באופן עקרוני הוא הסופר, מחבר הרומנים ) במקרה הספציפי ב הלוגיקה של המובן מדובר בלואיס קרול ( . העימות המרכזי שדלז בוחן הוא זה שבין הסכיזופרן לבין המשורר, בין השיגעון של אנטונן ארטו ליצירה של לואיס קרול . ארטו, שחיבר גרסה משלו לאפיזודת האמפטי – דאמפטי של קרול, גרר אותה לשפה של הסכיזופרניה . ניתן לזהות מיד, אומר דלז, את ההבדל בין השפה של קרול, שמבוטאת בפני השטח, לבין השפה של ארטו, שחצובה במעמקי הגוף . במכתב שכתב ארטו מאשפוזו ברוֹדֶז, האשים את קרול בהיותו פרוורט, סוטה קטן, שמחזיק ביציבות השפה של פני השטח בלי להרגיש את הבעיה האמיתית של השפה במעמקים — הבעיה הסכיזופרנית של סבל, של מוות, של חיים . במקרה של קרול, המובן הוא תוצאה של דברים גופניים, התערובות שלהם, הפעולות וההיפעלו...  To the book