הממד הלוגי: מייצוג לסימולקרה

אהד זהבי 86 האידיאה זהה לעצמה . היא המקור בעל הזהות, זהות לעצמו . העתקים נושאים דמיון לאידיאה . העתק דומה לדבר רק אם הוא דומה לאידיאה של אותו הדבר, כלומר הזהות של האידיאה היא ש"מכשירה" את הדמיון של ההעתק . סימולקרה, לעומת זאת, הם מתחזים שקריים — הם אינם עוברים דרך הזהות העליונה של האידיאה, אלא מבוססים על דמיון מדומה . המוטיבציה של התיאוריה של אפלטון היא להבחין את ההעתקים המבוססים מהסימולקרה השקריים ולהדחיק את הסימולקרה, לדחוק אותם למעמקים, למנוע מהם לעלות אל פני השטח . 13 סימולקרום אינו העתק של העתק, אומר דלז, הוא אינו העתק מסדר שני . בין סימולקרום להעתק קיימת הבחנה ברורה : העתק הוא דימוי שנושא דמיון, סימולקרום הוא דימוי ללא דמיון . אכן, הסימולקרום מייצר אפקט של דמיון, אבל למעשה אינו מבוסס על דמיון, אלא על הבדל . מבחינת אפלטון, זהו אפקט לא פרודוקטיבי, שאינו מציית לידיעה ) המתקיימת ברמה של האידיאות ( ואף לא נשמע לדעה הנכונה ) המתקיימת ברמה של ההעתקים ( . זוהי היעשות – משוגע שמתחמקת מהזהה ומהדומה . מטרתו של אפלטון היא להגביל את ההיעשות הזאת, לארגן אותה ביחס לזהה, לגרום לה להיות דומה, ואת...  To the book