אפילוג

332 ארי קטורזה עם ברונו מארס שכבש את המצעדים . כוכב הפופ מהוואי, בעצמו בעל שורשים לטיניים – יהודיים, הצליח להסעיר גלובוס שלם בשפה שחורה, תנועה ומנייריזם אפרו – אמריקני, שנשמע כמו מייקל ג'קסון פוגש את הקואסטרס . גם אם אנו עוסקים בסיפורים מעט שונים בתקופות היסטוריות שונות, דומה שהצלילים האלה לא היו מתאפשרים ללא השינוי הדרמטי שהתחולל במוזיקה הפופולרית האמריקנית במהלך המאה ה – ,20 כפי שניסיתי לתארם בספר זה . הלהבה ממשיכה לבעור במפגש מסוגנן, אליטיסטי והומניסטי כאחד . הסינגל של רונסון ומארס היה כפלאשבק של הרמוניה חברתית ומוזיקלית בעולם העסוק בנושאים שונים לחלוטין : טרור, איום גרעיני אסלאמי, צפיפות ומחסור במשאבים . גם אם מדי פעם הוא חווה תזכורות כואבות לשאריות גזענות שעדיין מהדהדות בחוויה האמריקנית . בשנים האחרונות הניצחון של "תרבות הנגד" נראה מוחשי יותר עם נשיא ( חצי ) שחור בבית הלבן, אבל בסוף שנות ה – 60 התחושה הזכירה לרבים אובדן דרך והתפוררות חברתית . רציחתו של מרטין לותר קינג באפריל 1968 סימלה דברים שונים לאנשים מגוונים, ובין השאר את התפוררותה של הברית הפוליטית היהודית – שחורה . היה דומה ...  To the book