|
|
126 ארי קטורזה שולר כינה אותו "אחד המלחינים הגדולים של אמריקה", בזמן 1 מספרים שאלינגטון נודע בהשאלה של רעיונות מוזיקליים מנגניו . שהיה מאחר כרוני, שהתנהל באמונה שלמה שמה שאפשר לעשות היום, אפשר לדחות למחר . "אני לא זקוק לזמן", הוא פעם אמר, 2 "אני זקוק לדד – ליין" . הסיפור על אלינגטון כאחד מענקי הג'אז של המאה ה – 20 בסך הכול ידוע, אולם הזווית היהודית בהצלחתו פחות הודגשה . אין זה חדש שמאחורי כל גאון מוזיקלי עמד איש עסקים מוכשר ביותר, ומאחורי אלינגטון עד לשלהי שנות ה – 30 עמד היהודי ארווינג מילס ( Mills ) — שותפו לכתיבת שירים ולעסקים . אבל מילס היה יותר מזה, הוא היה אשף מיתוג לפני שהמילה בכלל הייתה בשימוש, והפך את אלינגטון לא רק לסלבריטי ולראש להקה, אלא לענק מוזיקלי, מהחשובים במוזיקה האמריקנית אי – פעם . ספק אם אמן שחור, כריזמטי ככל שיהיה, היה יכול לעשות זאת ללא דמות מהעולם "הלבן" ; או ליתר דיוק, ללא דמות מהעולם היהודי של תעשיית המוזיקה . מילס הצליח למתג את אלינגטון בחברה גזענית וחולנית, ולמזלו תעשיית המוזיקה הייתה ליברלית יותר מהחברה שבה חיו גם הודות למרקם האתני שבה . מילס הפך אמן שחור לא...
To the book |
|
|