רחב הופך צר

בידודא הציים בתו : בו ה 161 סוף המאה ה- 20 היה קל וזול יותר להוציא לאור עיתונים, להקים תחנות רדיו או לייסד ערוצי טלוויזיה . בשנות ה- 50 וה- 60 של המאה ה- 20 , לדוגמה, היו בארצות הברית רק שלושה ערוצי טלוויזיה ששידרו לעשרות מיליוני אמריקאים, ואילו לקראת סוף המאה פעלו בה כמה מאות ערוצים שפנו לקבוצות אוכלוסייה צרות וקטנות יותר . הטלוויזיה עברה ממודל של Broadcast — שידור הפונה לפלח אוכלוסייה רחב — למודל של Narrowcast — שידור הפונה לקבוצות קטנות וממוקדות של צופים . היא הפסיקה לחשוב כמו מתכנן של פארק שעשועים ענק והחלה לחשוב כמו בית קפה קטן שמבקש למשוך כמה עשרות לקוחות נאמנים . אין זה נדיר למצוא היום תוכניות טלוויזיה שפונות לפנסיונרים שאוהבים לשחק גולף, לחובבי מכוניות עתיקות ושיפוצן ואפילו לאנשים שמוכנים לראות חרשי ברזל שמייצרים בעצמם חרבות . לא ברור מי צופה בזה — חוץ ממני . אך עם כל הכבוד לניסיונות של אמצעי התקשורת לפנות לקבוצות קטנות, הם אינם מסוגלים להתאים את המוצר שלהם לרמת הצרכן הבודד, כי הם משתמשים בטכנולוגיה פורדיסטית, שלא מאפשרת את זה . אבל יש מי שדווקא מסוגל . ב- 1995 תיאר ניקולס נגרו...  To the book