בין דאדא לסנאפצ'ט

קוד סמוי 134 הצילום" . את חלקו הגדול של הספר הקדיש לתמונה אחת של אמא שלו, שמתה שלוש שנים לפני כן בגיל 84 . הוא ביקש לפגוש 28 הוא מתאר שםאת אמו לאחר מותה, למצוא אותה מחדש . ברגישות אינסופית את התמונה בצורה רציונלית לצד האופן שבו התמונה משפיעה עליו ומעוררת בו רגשות סוערים כמו תשוקה וגעגוע . האם בארת היה כותב על התמונה של אמו באותה התרגשות אילו היו בידיו אלפי תמונות שלה ? האם אני הייתי יודע למנות את מספר התמונות שלי עם אבי אילו היו לי אלפי תמונות איתו ? על כל יתרונותיהן, תמונות אינן מספקת הקשר . הן תיעוד של חלקיק שנייה, אין שום רמז למה קרה אחר כך או לפני כן . לא מזמן נתקלתי בתמונה שהתפרסמה לראשונה במגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" ב- 1956 . בתמונה, של הצלם ג'סטין לוק, נראית אישה מאחור, לבושה באדום, בצד הצרפתי של הרי הפירנאים . היא עומדת מחוץ למכונית 29 מה הסיפור של האישה בשמלה חיפושית ירוקה ומסביבה שלג . האדומה : האם היא נתקעה בשלג, האם שותפהּלמסע יצא לרגע מחוץ למכונית ? לאן היא נוסעת ומאיפה היא באה ? האם היא עצובה או דווקא נרגשת ? אין לדעת . על אף חסרונותיהן, לתמונות היה בעבר ערך אישי ונוסטלגי ...  To the book