49 בקיץ 2006 נכנס דאגלס באומן למשרדו החדש בחברת גוגל שבעמק הסיליקון . הוא הסתובב במסדרונות, התיישב על הכיסא שלו וחייך לעצמו . כמה שבועות קודם לכן, ממקום מושבו בניו זילנד, פרסם בבלוג שלו הודעה קצרה וסיפר בה שהחליט להיענות להצעה של 1 גוגל להצטרף לשורותיה ולאייש תפקיד חדש : מעצב חזותי ראשי . באומן נחשב לאחד מאנשי המקצוע המקוריים והנועזים ביותר בתחום העיצוב הדיגיטלי והצטרפותו לגוגל, אז חברת הטכנולוגיה הלוהטת בעולם, היתה מסקרנת במיוחד . ב- 20 במרס 2009 , פחות משלוש שנים אחר כך, פרסם באומן טקסט נוסף בבלוג שלו . הוא כתב שאף שהצטרף לגוגל כשכבר היתה בת שבע, היא מעולם לא העסיקה עובד שהתמחותו העיקרית עיצוב חזותי . מסיבה זו, כל החלטה שהתקבלה בעבר בתחום העיצוב לוותה בהרבה התלבטויות . בגלל חוסר הביטחון העצמי שלהם, מקבלי ההחלטות נהגו לפנות אל האנשים הנחשבים ביותר בחברה : המהנדסים . מהנדסים מפרקים כל בעיה למרכיביה הלוגיים . הם מתעלמים מכל מה שהוא סובייקטיבי ופונים אל הדאטה, אל הנתונים . "הדאטה קוד סמוי 50 לטובתך ? מצוין, תשיק את זה . הדאטה נגדך ? חזרה לשולחן השרטוטים", הגדיר באומן את הלך הרוח בחברה . ...
To the book