פרק ראשון: וִיוֵק ראנאדיבֶה

מלקולם גלדוול 26 למחצית המגרש שלה . קבוצה B הכניסה את הכדור למגרש וכדררה אותו לתוך מחצית המגרש של קבוצה A , ששם המתינה קבוצה בסבלנות . אחר כך חזר התהליך בכיוון ההפוך . אורכו של מגרש כדורסל תקני הוא 29 מטרים . רוב הזמן הקבוצה הגנה רק על שבעה מטרים מזה, וּוויתרה על 22 המטרים הנותרים . מפעם לפעם היו קבוצות מפעילות לחץ על כל המגרש — כלומר, הן התנגדו למאמץ של הקבוצה היריבה לקדם את הכדור במעלה המגרש . אבל הן עשו זאת רק דקות אחדות בכל פעם . מתקבל הרושם, חשב ראנאדיבה, שיש קנוניה בעולם הכדורסל בנוגע לדרך שצריך לשחק את המשחק, והקנוניה הזאת הרחיבה את הפער בין קבוצות טובות וקבוצות חלשות . לקבוצות חזקות היו, ככלות הכול, שחקנים גבוהים שיכלו לכדרר ולקלוע היטב ; הם יכלו לבצע בקור רוח את המשחקים המתוכננים בקפידה בתוך חצי המגרש של הקבוצה היריבה . למה, אם כן, שיחקו הקבוצות החלשות באופן שהקל על קבוצות טובות לעשות דווקא את הדברים שבהם הצטיינו ? ראנאדיבה הביט בבנות שלו . מורגן וג'וליה היו שחקניות כדורסל רציניות . אבל ניקי, אנג'לה, דני, הולי, אניקה, ובתו שלו, אנג'אלי, לא שיחקו מעולם כדורסל . הן לא היו בכלל ג...  To the book