|
|
| בונים סיפור 142 כשהגיעה לעבודתה בבוקר, כבר חיכו לרוחי בלשי המשטרה, וצו מעצר בידיהם . לא רע . אבל אם כבר בחר הכותב לפתוח בהתרחשות, מדוע לא ישתמש בתצורת "השידור החי", כלומר דיאלוג ? כי היצירה עשויה להיפתח גם בהיגד מפי אחת הדמויות ( השוטר שמלווה את ג'קי, למשל ) : " הדני רחל ? את עצורה ! " ועתה תישא רוחי את מבטה המושפל כתמיד, ותביט בתימהון בעובדי המשרד המתגודדים סקרנים ונבגדים, תמלמל דבר מה ותיאזק, זכויותיה יוקראו והיא תובל אחר כבוד למעלית . ודאי איזו עמיתה יפת נפש ( תמיד יש כזו ) תאוץ אחריה ותבטיח ( כשידה על חזה, כמובן ) ש"הכול יסתדר, רוחי ! אל תדאגי ! זו בטח סתם אי-הבנה . . . אני בטוחה שהכול יהיה בסדר ! " ( מדוע הם בטוחים תמיד שהכול יסתדר ? ) ואולם האם הגיוני שהשוטר יגיד את המשפט הפותח ? נחשוב יחד על התמונה . הבלשים ממתינים במשרד כדי לעצור את רוחי . היא נכנסת . ודאי אחד העובדים מזהה אותה לפניהם, וזורק משהו כמו : "הנה, הנה היא ! " סביר אף יותר שהדובר הוא "קורבנה" הרותח, בעליו של המשרד, ארמונד וייס, שרק מחכה שהנבלית- לכאורה הזו כבר תגיע . משפט פתיחה הגיוני יותר יהיה, אם כך : " הנה היא ! ...
To the book |
|
|