כשם שלכל מבנה נחוץ תכנון ארכיטקטוני, כך נחוץ לכל יצירה תכנון אמנותי . בבסיס אנלוגיה פשטנית זו נחבאת הנחת עבודה נועזת : לכתיבה, שלפי תדמיתה היא "ספונטנית", דרושה בעצם פרוגרמה מקדימה וקפדנית . רבים מתלמידי מהנהנים מוכנית לשמע קביעה סבירה זו, אך כשמגיעה העת לפרוט את העיקרון לפעולה ונגזרת עליהם מלאכת התכנון האפרורית ( רק לכאורה, אגב ) — הם מפגינים הסתייגות . ובכן : אין מנוס . על הכותב להיות אדריכל לפני שיהיה לבנאי . ודאי שאינו יכול להשליך לערמה גדולה כבלי חשמל, רעפים ומלט, ולקוות שהללו יתחברו זה לזה מיוזמתם . עליו לשרטט "תרשים" תכנוני מפורט ( גם אם זה יחייב אותו בסופו של דבר רק חלקית ) , ולהביא בחשבון מספר מרבי של קבועים ומשתנים, כדי שבבוא היום ידע להתמודד גם עם נעלמים לא צפויים . לשיטתי, תכנון אמנותי כזה הוא תנאי סף לכתיבת יצירה שלמה ובעלת ערך, מה גם שהוא עשוי לחסוך מראש מומים שאין להם תקנה, והרבה מעבודת השיפוץ המתסכלת שלאחר מעשה ( השכתוב ) . שני חלקיו הראשונים של ספר זה הוקדשו לצדדיה הרוחניים של הכתיבה, שהרי לפני שמקימים בניין יש להבין מדוע בכלל בונים ומה, וגם מי בונה ועבור מי . ואכן יש ...
To the book