הריסות הקונצנזוס

האלה : " בניגוד לאמונה היוקדת של הדוגלים בה , הפשרה אינה עונה . היא אינה מוליכה אינה עונה על צרכיו של איש על צורכי כולם ; היא להגשמה כוללת , אלא לתסכול כולל ; מי שמנסים להיות הכול בשביל כולם , סופם שלא יהיו דבר עבור איש " . מדהים להיווכח כמה מהר התממש העיקרון הזה , בעידן שאינו מכיר עוד בעקרונות . היכן מצוי הקונצנזוס של הנשיא ג ' ונסון כיום ? והיכן , מבחינה פוליטית , מצוי הנשיא ג ' ונסון ? הצניחה , בתוך שנתיים , בעידן של שגשוג למראית עין , ללא כל אסון טבעי שיגרום לכך , מן השיא שבניצחון סוחף בבחירות עד למעמד של נטל על מפלגתו בבחירות , היא הישג שכל מי שהפוליטיקה המודרנית מעסיקה אותו 1966 צריך לתת עליו את הדעת . אילו היה אפשר לגרום לפשרה להצליח , הנשיא ג ' ונסון הוא האיש שהדבר היה עולה בידיו . הוא היה מומחה במשחק התמרון של קבוצות לחץ , שבו מעניקים הבטחות כדי לרכוש ידידים , ואז מפרים אותן . מיומנותו כמניפולטור הייתה התכונה האחת ש " מעצבי דעת לא הוא הקהל " מכרו לנו כשהייתה הפופולריות שלו בשיאה . אם הצליח בכך , שום חובבן לא יצליח במשימה . היעילות המעשית שבפשרה היא הנחת היסוד הראשונה שעלינו בו...  To the book