מבואת אלנ שכות תפסיר 181 ויקרא כג, ה : פֶּסַח – פסחא, כצורתו בלי תר', וכן הניחו אונקלוס, לפי שהוא שם 903 מיוחד לקרבן זה בלה"ק, אבל החג קראו הכתוב 'חג המצות' . כג, מג : כִּי בַסֻּכּוֹת – פי ט'לאל מן ג'מאמי, וכת"א, ודייק מדכ' 'הושבתי', דאלו 904 סכות ממש, היה אומר 'יָשְבו' . 905 ועיקר הלשון במדבר ו, ד : מֵחַרְצַנִּים – מן אלפרצן, בספרים בנו"ן, שוה לארמי 906 בדא"ל ( אלפרצד – עגם אלזביב ) . במדבר יא, ז : גַּד – אלכבזרה, ידוע, אלא שבעיקר הלשון 'אלכזברה', וקרוב ללא"ר 907 'כסברתא', וכ"ה בתיב"ע . כד, יד : לְכָה אִיעָצְךָ – תעאל חתי אُערِّפَך, תר' 'איעצך' כמו 'אודיעך', כהוראת הענין, שהרי נאמר 'אשר יעשה' וכו', ואלו כפישוטו היל"ל 'אשר תעשה', ועוד, מה 908 טעם 'באחרית הימים' ? גם אנקלוס תיקן תר' פסוק זה בביאור נוסף . דברים לד, יא : לְכָל הָאֹתֹת – וסאיר אלאיאת וכו', דבק למעלה, והענין – ואשר על ידו שלח ה' אותות ומפתים ועשה אותם בארץ מצרים בפרעה וכו' לעיני כל ישראל, ותר' 'ולכל המורא הגדול' – 'ולסאיר אלמכ'אוף', ל' יראה, כמו 'ומוראכם וחתכם' ( בראשית ט, ב ) , וכן תר' כל ל' 'מורא' הכתוב למעלה – 'ובמוראים ...
To the book