מבואת אלנ שכות תפסיר 168 ל, לז : וְלוּז – וחَור, בפתח, או חَוَר, אילן ידוע, וכן תר' בס' השרשים לן' גנאח, ואולי נוס' אחרת היתה לראב"ע, ונוסחתנו עיקר, כי 'לוז' בעברי – מין אילן בפע"צ, 796 אין לו שתוף עם ה'לוז' הערבי, ורק השקדים – 'לוזא' בערבי, כדלק' ( מג יא ) . לג, יד : לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה – לקבל אלמלך, בכסר אלמי"ם, שם כולל לצאן ובקר וכסף 797 וכלים וכל קניני האדם, וכן תר' 'אם לא שלח ידו במלאכת רעהו' ( שמות כב, ז ) . לד, יב : מֹהַר – מן אלמהר, כסף ובגדים וכיוצא, שנותן האיש לאשתו לפני הנישואין, 798 נק' בערבי 'מהר', בפתח אלמי"ם . מט, יא : וְלַשֹּׂרֵקָה – וללסריק, שורת גפנים, וכן תר' בישעיה 'ויטעהו שורק' ( ה, ב ) , 799 'הלמו שרוקיה' ( שם טז, ח ) , ובעיקר הלשון באות פ"א במקום הקו"ף . שמות יב, ט : מִמֶּנּוּנָא – מנה שיّא נِיّא, שנצלה מעט, וזהו פי' מלת 'נِיّא' בערבי, עי' רמב"ם ז"ל פ"ח מהל' קר"פ, ותיבת 'שיّא' – צחות בלשון להחליט אפי' מקצת הדבר, כלו' שלא תאכלו כלום ממנו נא, והוא כמו שתר' לק' 'ולא תותירו ממנו' ( פס' י ) – 'ולא תבקו מנה שיّא', שלא תותירו ממנו כלום, וזה ברור, ולא כתבתי 800 זה אלא שר...
To the book