מבואת אלנ שכות תפסיר 160 744 ולד' הגאון, שמלת כי באותן הארצות רוב משרתי המלכים הם מסורסים, ע"כ ; 'סריס' בעברי אין לה שייכות למלת 'סירוס' שבל' חז"ל, והפסוקים בירמיה ( כט ב ) 745 ( לד יט ) ובדה"א ( כח א ) יכחישו המשוה אותם . לח, יג : חָמִיךְ – חמוך, בשם זה נק' בערבי גם אבי אשת הבעל ואם אשת הבעל, כמו 746 בל' משנה ולא"ר, מה שאינו בלה"ק . לט, יז : כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה – מת'ל הד'א אלקול אתאני וכו', ותיבת 'לאמר' בפ' זה וגם 747 בפ' י"ט לא תרגם לפי שהם כפולים והם בכלל 'ותדבר', 'דברה' . 748 בהם כל לט, כג : מְאוּמָה – שיא מנכרא, מל' מום, וכת"א, וכמו 'ילדים שאין מאום' ( דניאל א, ד ) , כך שמעתי מפרשים, ואין צורך לדמיון זה, כי תר' 'מאומה' – 'שיא', כמו שתר' 'מאומה' לעיל ( ט ) , ו'מנכרא' – ביאור, כלו' שלא ראה בו שום דבר מגונה, ואונקלוס לא תר' מלת 'מאומה' כי אם קישר הלשון כפי כוונת הענין, ובמקום 'מאומה' תר' 'סרחן', שפירושו דבר חטא וגנות, כמו שתר' 'את חטאי' ( להלן מא, ט ) – 'ית סרחני', 'ואשר חטאנו' ( במדבר יב, יא ) – 'ודסרחנא', ודרך אנקלוס והגאון בתרגומים רבים להניח ל' המקרא ולתרגם במקומו כפי הנאות ומח...
To the book