מבואת אלנ שכות תפסיר 139 585 וכן לק' ( יא ז ) 'הבה נרדה' – תר' בראשית א, כו : נַעֲשֶׂה אָדָם – אצנע אנסאנא, 586 לשלול הרבוי המורגל בלשון, והם מהלשונות שתיקנו כשהעתיקו לכנّי אורِד, 587 את התורה לתלמי המלך . ג, כב : כְּאַחַד מִמֶּנּוּ – כואחד מנה מערפה וכו', כת"א, ותיבת 'ממנו' חוזר אל האדם, כמו 'אל תאכלו ממנו נא' ( שמות יב, ט ) , 'ולא תותירו ממנו' ( שם שם, י ) , וענינו הן האדם היה יחיד במינו לדעת הטוב והרע מצד בחירתו, עי' פ"ח משמנה פרקים 588 לרמב"ם ז"ל על מסכת אבות . ו, ו : וַיִּנָּחֶם – תואעדהם, דבק למעלה ; אֶל לִבּוֹ – אלי קלובהם, אל לבם, ודבק למטה, 'באן קאל' וכו', ור"ל שהביא העצב, דהינו עונשם, אל לבם, והוא מה שאמר 'אמחה' 589 וכו' ( להלן פס' ז ) . ו, ז : כִּי נִחַמְתִּי – אד' תואעדתהם, כמו 'מתנחם לך להרגך' ( להלן כז, מב ) , ור"ל חשבתי מה לעשות על אשר עשיתים, וכן פירש"י ז"ל, ותיקן הגאון ז"ל תר' פסוקים 590 אלו ביחס ההגשמה אל הברואים, עי' מ"ש משמו לק' ( שמות לא יז ) . יא, ז : הָבָה נֵרְדָה – לכני אורד אמרא מוגלא, בצ'ם אלמי"ם וכסר אלגי"ם, וכן תר' 'ארדה נא ואראה' ( להלן יח, כא ) , 'ויט שמים...
To the book