מבואת אלנ שכות תפסיר 91 כד, כ : וַתְּעַר – ואכפת בכ"ף דגושה, ל' הרקה ( אכפא אלאנא – אמאלה וקלבה 303 ליצב מא פיה ) . כה, כז : תָּם – סאדגא, וכן תר' 'חף אנכי ולא עון לי' – 'וסאדג ולא ד'נב לי' ( איוב לב [ צ"ל : לג, ט ] ) , 'את האדם ישר' – 'אלאנסאן סאדגא קיّמא' ( קהלת ז [ , כט ] ) , ורגילים לגרוס בדל"ת דגושה במקום דל"ת רפויה, וענינו שלם בכל מדות היושר, והיא מלה פרסית, כי לא יתחברו הסי"ן והדל"ת הרפויה במלה ערבית, ואולי מפני זה 304 הורגלו להדגיש הדל"ת . כח, יו : וַיִּיקַץ – פאסתיקט', באות ט' . לא, נא : אֲשֶׁר יָרִיתִי – אלתי סדות בהא, בסי"ן, ול' 'יריה', כמו 'ירה בים' ( שמות טו, ד ) , ובספרים 'זדות' בזי"ן, אין לה משמעות, ונתחלף הסי"ן בזי"ן להיותם ממוצא 305 אחד . לב, לב : צֹלֵעַ – יט'לע, באות ט', ל' פסחות, וכת"א . לג, יג : רַכִּים – רכ'ץ, בצא"ד מהמלה . 306 מז, יט : לֹא תֵשָׁם – לא תכ'ל, בכ"ף רפויה, ל' שממה, כלו' עזובה ובורה . מט, ה : מְכֵרֹתֵיהֶם – פרצ'תהמא, ל' הכרה, כמו 'הכרת פניהם' וכו' ( ישעיה ג, ט ) , שהכרתים באחוה למעשה החמס, וי"ג 'פרצתהמא' בצא"ד מהמלה, ופי' מטרתם . 307 – יגד' ( בדל"ת רפו...
To the book