מבואת אלנ שכות תפסיר 78 250 בדגש המי"ם, דהכישפחה, וכן משמע מל' < שון > התלמוד שהיו הכל קורין 'אַמָתָה' 251 מ"ד ידה – דכתיב איתה בסוטה : ר' יהודה ור' נחמיה, ח"א ידה, וח"א שפחתה . 'אמתה', ומ"ד שפחתה – מדלא כתיב 'ידה' . והנה מ"ד 'ידה' הוא מדקרינן 'אַמָתָה', ואף בר פלוגתיה היה קורא כן, שאל"כ היה אומר 'שפחתה', מדקרינן 'אֲמָתָה', דעדיפא מינה, ולמה ליה למימר מדלא כתיב 'ידה' ? ! גם בס' < פר > מנחת שי כתב שכ"ה גיר' < סת > הגאון ז"ל 'אַמָתָה', ותר' < גם > 'ותשלח' – 'פמדّת', שכן הוא ענינו כדלעיל בראשית ( יט י ) וכדלק' < מן > ( ד ד ) . כה, לא : תֵּעָשֶׂה – תצנעהא, וכן תיב"ע 'תעביד', כמו תעשה, בפתח תחת התי"ו, וכתב ראב"ע שלא מצא יו"ד במלת 'תעשה' בספרי ספרד וצרפת ומעבר לים, גם בכל התיגאן אין יו"ד בתיבה זו . 252 כז, ג : לְדַשְּׁנוֹ – לרמאדה, כמו לדשנו, בחירק הדל"ת . במדבר ז, פט : מִדַּבֵּר אֵלָיו – מכ'אטבה, כמו מדבר בשוא המי"ם ורפיון הדל"ת, שלא כת"א שתר' < גם > כמו 'מתדבר' . ישעיה ה, יז : גָּרִים – אצ'יאפא, כמו גרים בצירי . ה, כח : כַּצַּר – כאלצואוין, כצורים, כמו 'ותקח צפרה צר' ( שמות ד, כה ) בחולם, ...
To the book