מערכת התרבות הגוש קטיפית

228 פרק שישי פנתה לציבורים אחרים בחברה הישראלית מתוך כוונה לקרבם למורשת גוש קטיף . חשוב להדגיש כי השורות שלהלן מתייחסות להתפתחותה במהלך שבע השנים שלאחר ההתנתקות . מטבעו של מחקר, מלאכת איסוף הנתונים אמורה להיעצר בנקודה מסוימת . במקרה הנוכחי חתמתי את מלאכת האיסוף משחשתי כי תהליך איסוף הנתונים הגיע לרוויה לאחר כמה שנות מעקב רציף . זרוע התיעוד זיכרון העבר פרץ אל חיי ההווה של עקורי גוש קטיף באמצעות דרכי הנצחה פרטיות, בלתי פורמליות, המזכירות במידה רבה את פרקטיקות ההנצחה של עקורי סיני . במקרה הנדון הפרקטיקות היו נרחבות ומשוכללות יותר . פרקטיקות ההנצחה הבולטות כללו הנצחה ויזואלית ( תיעוד המקום בתמונות או בסרטים משפחתיים ) והעברת ארטיפקטים ( חפצים ) מהיישוב שנעזב ( כגון : בקבוקי חול, צדפים, שלטים, שרידי פצ"מרים ושרידי בתים ) . פרקטיקה ספונטנית אחרת כללה איסוף חומרים תרבותיים הקשורים לגוש קטיף ( ספרים, מוצרי יודאיקה, מגנטים, מחזיקי מפתחות, עדליונים, דיסקים, סרטים כתומים, חולצות וכיו"ב ) . את הזיכרון הנוסטלגי והרומנטי שעוצב באופן ספונטני על ידי אנשי גוש קטיף עצמם ( Collected Memory ) ביקשו אנשי ו...  To the book