התפוררות: ״זה לא מקום לגדל בו ילדים״

הנפילה — אפקט הדומינו 175 "החיצונית" הסובבת אותם . אין פלא כי % 85 מכלל תושבי גוש קטיף לשעבר דבקו במסגרת הקהילתית לאחר ההתנתקות . הקהילה הייתה לאחד העוגנים המרכזיים שהעניקו להם תחושת שייכות ותחושת ערך ושאפשרו רציפות כלשהי בחייהם . על פי עדויות הנחקרים, חברים מהקהילה שהחליטו להיפרד ממנה לאחר ההתנתקות התחרטו על כך ועשו מאמצים רבים על מנת לחזור לחיקה באתר הקרווילות, אפילו במחיר ירידה משמעותית באיכות חייהם . עם זאת בתנאים מסוימים, לרוב בקהילות בעלות הון חברתי חלש וללא הנהגה מקומית חזקה, היה החיבוק הקהילתי לחיבוק דוב שהגביל את גמישותו ואת יצירתיותו של הפרט . תחושת שותפות הגורל הייתה לחרב פיפיות . אווירת הנכאים ששררה בקהילות הביאה לשקיעתם ההדדית של חבריהן ולהתבוססותם זה בצרותיו של זה . חברי הקהילה נמנעו מלאמץ חידושים ונרתעו מלנצל חלונות הזדמנויות שנפתחו בפניהם . המנטליות הפליטית שהלכה ושקעה בהם יצרה אווירת כישלון משותפת . תחת תנאי הלחץ והמתח שבהם היו שרויים, העדיפו רבים מהנחקרים להיות שותפים להליכה עם העדר מאשר לקחת את גורלם בידיהם : אני לא יכולה לסבול את אתר הקרווילות הזה [ . . . ] כשהבת של...  To the book