|
|
118 פרק רביעי העקירה כשכול אף שלא ניחתה עליהם בפתאומיות, תפסו הנחקרים את העקירה כאובדן בלתי צפוי שאינו בדרך הטבע . תפיסתם משתקפת במטפורות של שכול, של גברים ושל נשים כאחד, המדמות את אובדן המקום לאובדן של ילד בנסיבות טרגיות : נפילה בקרב, מוות כתוצאה מתאונת דרכים או קריעה של הילד ממשפחתו על ידי המוסדות . השימוש במטפורת השכול ההורי דווקא — שכול ייחודי ובעל השלכות הרסניות במיוחד, בהשוואה לאובדן קרובים אחרים — מצביע על דפוס "החשיבה ההורית" של תושבי גוש קטיף ביחס למקום, ומעיד על עוצמת הטרגדיה הנתפסת של אובדנו . המקום היה "בן טיפוחם", הם חשו כי "יצרו" אותו, עיצבו אותו והעניקו לו משמעות . אובדנו פער בחייהם חלל שהתקשו למלא מחדש . אלו מהם שהיו בשלבי עיבוד מתקדמים יחסית של האובדן דימו את בניית החיים החדשים במקום החלופי להולדת ילד חדש לאחר אובדן בן . למרות השמחה הכרוכה בהולדת הבן החדש, אין הוא יכול לתפוס את מקומו של הבן האבוד ולמלא את החלל שהותיר אחריו : זה כאילו לקחת במטפורה משפחה שלא עלינו הלך לה בן . פתאום האישה הרתה והביאה בן חדש לזכר הבן ההוא . זה לא אותו דבר . לא יעזור כלום . היא תמיד תתגעגע ...
To the book |
|
|