|
|
40 פרק ראשון בנקודה הרגישה ביותר בגאוותו הלוקאל-פטריוטית של המרכז הספרותי הארץ- ישראלי : בשאיפתו לכונן ספרות הנתלית במיקומה האסטרטגי באוריינט לעומת המרכזים הספרותיים ב"עורף" הגלות . ברנר שלל את כל הכיוון הלוקאלי הזה, הנוטה לדעתו לאתנוגרפיה . הוא יצא נגד כתיבה המבקשת לתאר את "חיי ארץ- ישראל" או את "חיי הספרדים" — וכאן הרמז ברור הן לשמי שזהו שם יצירתו הראשונה והן ל"תוכנית העֹמר" שהתעתדה להביא "תמונות פיוטיות ממראות הארץ וחיי יושביה" — ושלל גם את הניסיון להחיל את הספרות על מציאות חיים מסוימת, על הווי חיים מסוים : כמה פעמים, כשאני שומע סופר אחד מחברינו אומר לשני : "יצירתך החדשה היא מחיי-ארץ-ישראל ? ", מתעוררת איזו הרגשה מלגלגת בתוכי : כאילו הכתיבה זהו איזה דבר חיצוני, כביכול, וכותבים "מחיי- היהודים בלוֹדז", מחיי בני גליציה, "מחיי הקראים", "מחיי הספרדים", "מחיי ארץ-ישראל", מחיי בני פתח-תקוה . . . ולא דבר פנימי, גילוי החיים הפנימיים והמהות שלהם בתוך יחסי וגוני זמן ידוע וסביבה ידועה . כאשר ברנר מעלה על נס את ה"מהות הפנימית" הוא לא שולל את היסוד הלאומי של הספרות הארץ-ישראלית, אלא מבקש לכונן או...
To the book |
|
|