אָמֶרִי ולוי — עוינות במסווה של הערכה

אָמֶרִי ולוי — עוינות במסווה של הערכה 125 עצמו, חי רק במקרה ובאורח זמני בלבד : "להיות יהודי היה בעיניי להיות מת בחופשה, אדם שמועד להירצח, ורק במקרה עדיין אינו נמצא היכן שראוי לו להימצא ; וככה זה בעיני עד היום, בגרסאות רבות ובדרגות עוצמה שונות" ( אמרי, ,2000 עמ׳ 182 - 183 ) . אָמֶרִי הוא יהודי חסר זהות חיובית — זהותו שלילית בלבד ; הוא הפנים עד תום את מבטו של האחר על היהודי : "האנטישמים דחקו את היהודי אל מצב שבו הוא הניח לאויבו לטבוע בו את הדימוי העצמי שלו עצמו . . . גרמניה כולה — מה אני סח : העולם כולו הנהן בראשו למשימה הזאת, גם אם פה ושם הושמעו בחצי פה כמה מילות צער" ( עמ׳ 184 ) . אם כן, לפי אָמֶרִי להיות יהודי משמע להתהלך בעולם "כמו חולה שלקה באחת מאותן מחלות שאינן גורמות סבל רב אבל סופן שהן ממיתות" ( עמ׳ 200 ) . אָמֶרִי אף מדגיש שכיהודי, "יום-יום אני מאבד מחדש את האמון שלי בעולם" ( עמ׳ 199 ) . אָמֶרִי עומד על כך שאין להטיל ספק בצלילות דעתו של הקורבן ; העולם הוא שיצא מדעתו, ורק הוא לבדו שומר על צלילות דעתו . באותה נשימה מדגיש אָמֶרִי שאין בכך בכדי לאפשר לקורבנות להתחמק מגזר הדין שאותם...  To the book