הקבוצה הריקה — קולו של המוּזלמן

84 המפה והטריטוריה המוּזלמאנים אשר בתוכם . . . באפרכם, החבוק בזרועותיי, אני נשבע להיות לכם לקול ; לכם ולקאצט האילם והמאוכל . לא אחדל מלספר בכם עד כלות נשימתי האחרונה . כה יעזור לי אלוהים . אמן . ( ק . צטניק, 1993 / ,1960 עמ׳ 78 ) . כדי להבין את אושוויץ צריך לפענח קוד מסוים — צופן . המוּזלמן הוא- הוא הצופן . הנחת המוצא היא שהמוּזלמנים, אלו חסרי הפונקציה, או אולי הפונקציה היחידה שהייתה באמת חשובה באושוויץ, הם אלו שהבינו על בשרם את השיטה הנאצית עד תומה . אכן, לפי ק . צטניק, רק כאשר האסיר הופך למוּזלמן הוא באמת מגיע לאושוויץ : פתאום הרגיש עצמו מיותר, מושלך אין-חפץ למחנה . כמוהו כנחילי המוּזלמנים הנשרכים בהמוניהם על פניו . כבהלם הרגיש פתאום במציאותה של אושוויץ . כאילו עתה זה הגיע לכאן ; כאילו רגע קודם לא היה פה כלל . כל אלה שזרמו בתעייתם על ידו היו כחישוק מערבולת סביב-סביב לו, והוא, כטיפה, נספג בינותם . . . רק עתה חש לראשונה במלוא עומק הווייתו גם את נוכחות האנשים שם אתמול, גם את התנדפותם בין לילה . את גופו ועורו חש עכשיו בהתנדפותם הם ( ק . צטניק, 1989 / ,1961 עמ ׳ 47 ) . חובו של ק . צטניק ל...  To the book