הצופן

60 המפה והטריטוריה גם כאן הדברים אינם כה פשוטים, אם לצטט את ק . צטניק עצמו בשיחתו עם שיינטוך מה- 31 במרץ 1996 : בעניין העדות של חיה איטה גולדבלום [ על אודות חזרתו של פיינער ממחנות העבודה בסוף 1942 ] על האדם שחזר מאושוויץ — לא ידעתי / זכרתי שהיא הזכירה את זה . איך היא ידעה דבר כזה ? ! זה שחזרתי מאושוויץ, לא אושוויץ, אלא המחנות האלה, זה היה מאורע יחיד במינו בהיסטוריה . . . אף אחד לא חזר משם, וכל מה שכתבתי ברומן ס ל מ נ ד ר ה נכון . אחותה של חיה-איטה [ סאניה ] עשתה את זה . ( שיינטוך, ,2003 עמ׳ 99 ) . באופן דומה מספר ק . צטניק לשיינטוך ב- 29 בנובמבר 1995 על פגישתו עם פרופ׳ חנה יעוז : 27 נפגשנו בבית קפה ואמרתי לה — אני לא סופר, אני כרוניקן, מה שכתבתי היא אמת כהווייתה בבחינת בדידי הווה עובדא . מאיפה לך שאני כותב כדי לעורר בחילה, הרי אני לא כותב מבחוץ, כשכתבתי הייתי שם, באושוויץ, ואיך זה שייך לכתוב ספרות על אושוויץ ? זה לא ספרות, זה כרוניקה . אף אחד מאלה שהיו באושוויץ וכתבו ( ואפשר למנות אותם על אצבעות יד אחת ) לא כתבו ספרות אלא כתבו על מה שהתנסו בו . . . איזה אבסורד הוא לדבר על כתיבה בדיונית...  To the book