הוא מעצמו היה ריק

כשסיוט נטול מקור הופך לממשי ( או : בניסיון להגיע למקור ) 47 המחבר בפועל בהוויות חיי אנשי הזונדרקומנדו . " עם זאת, "אין להוציא מכלל אפשרות כי ק . צטניק התנסה תקופה קצרה יחסית בחיי עולם בנייני המשרפות . " אולם, מדגיש שיינטוך, "זוהי השערה" ( ,2009 עמ׳ 350 ) ותו לא . אילו מקרה זה היה נותר כסיפור, היה אפשר להשלים עם כך, אבל בשיחה עם שיינטוך ב- 22 באוקטובר 1997 אומר דינור : נכון שאני לא הייתי במרד גטו וארשה, אבל כמו שכתבתי שם בהקדמה, הגיבורה ש ל י הייתה שם, סאניה, ואני עקבתי אחריה . . . אחרי המלחמה שאלתי הרבה אנשים מה היא עשתה שם, בכל מקום, כי אני לא ידעתי, כי אני לא הייתי שם, ורציתי לדעת עליה כל דבר . גם מה שכתבתי על הרכבת לאושוויץ הוא נכון, פתאום הייתה שם אפשרות לנסוע . היא ( סאניה ) נסעה וכך הגיעה לאושוויץ, וכך אני פגשתי אותה שם וזיהיתי את הסימנים על הפנים ( שיינטוך, ,2003 עמ׳ 125 ) . על פניו, ציטוט זה מלמד אותנו שלפחות במקרים מסוימים ק . צטניק מבדיל היטב בין מציאות לבין הזיה ( "כי אני לא הייתי שם" ) , וכי לעתים הוא מסתמך על עדותם של אחרים ( "אחרי המלחמה שאלתי הרבה אנשים מה היא עשתה שם" )...  To the book