שבח למפגשי טאפרוור, מסיבות פיג'מה וחוגי נשים

60 סטודנטים לרפואה למשל ) ועד ליגת LOL-ה , וכן רוב הגופים השולטים ברחבי העולם . כשמניחים לגברים להתרועע ביניהם, הם מפתחים את הסטיות הכי גרועות שלהם . הם אוהבים לספר שהם בסך הכול מבלים ביחד, נהנים ומסייעים זה לזה . אבל האמת היא שהם מקצינים את הגבריות שלהם כדי לחזק את שליטתם, לחזק את הרשת כשהכול מתנהל כבזירת קרב תרנגולים — או ליתר דיוק מלחמת שוורים גדולה, אף שהם לעולם אינם פוצעים את עצמם בתהליך . אם כרטיס החברות שלהם בחבורת הבנים תלוי ברמת הבוז בנשים ובמיעוטים, אז למה לא ללכת על זה ? שום דבר לא יקרה להם, או מעט מאוד . בעודם מטפחים חברותא זכרית פוגענית וממזערת, הגברים מונעים מאתנו מפגשים עם עצמנו ועם חברותינו . כשהם זועמים על המפגשים הפמיניסטיים החד-מיניים שלנו, הם למעשה מתלוננים על כך שאנו מתכנסות לגוף פוליטי, בעוד שלהם אין שום אמירה בעניין . כלומר, לא המפגש הנשי הוא שמזעזע אותם : הלוא מועדוני סריגה, ועדי אמהות או מפגשי טאפרוור הם הדבר האחרון שמעניין אותם . מה שאינם יכולים לשאת, מה שאפילו מפחיד אותם, זה שאנחנו מתארגנות, מתאחדות ויוצרות מסה פוליטית, שממנה עולים רעיונות ותוכניות פעולה . וה...  To the book