מיזאנדריות היסטריות שזקוקות לזיון טוב

28 טוב, משוגעות ונקמניות כצפוי מפמיניסטיות ? מה הטעם לעורר את זעמם של כל הגברים ? אנחנו דווקא רוצות שיהיו בצד שלנו, לא ? ומהזווית הנשית, זה מורכב . איננו מיומנות בניהול עימותים וכעסים . חינכו אותנו להיות ילדות טובות וממושמעות, שנועדו להפוך לנשים חמודות וסובלניות . ההצהרה הברורה והמפורשת שאיננו אוהבות את הגברים משקפת כעס, שגובר על מי שאנחנו, והיא משמשת חשיפה למתקפות — לחברה בכללותה, זו המותירה במה נרחבת לגברים, לסטיות שלהם, לפשעים שלהם, וכן לגברים הזכריים, כשאינם מוכנים לשמוע את התסכול הזה . אעלה כאן טיעונים שישיבו על השאלות הלגיטימיות האלה . קודם כול, האם אנחנו באמת זקוקות לתמיכה מאותם אנשים, מהגברים בדרך כלל, אלה הטוענים שמרוב צעקות מה שאנחנו אומרות מאבד כל ערך ? אם המיזאנדריה שלנו מרחיקה מאתנו גברים מסוימים שאינם מסוגלים להכיל את הזעם שלנו, האם הם באמת ראויים להתייחסות שלנו ? האם הם באמת ראויים למאמץ שלנו ? ישנם גברים שמוכנים לשמוע מדוע הקשרים שלנו אִתם מעוותים, למה יש לפרק ולבנות מחדש את זכויות היתר שלהם, גברים שאינם פורצים בזעקות וצווחות כשהם שומעים אותנו אומרות שכל הגברים חארות . ...  To the book